מורה דרך | מדריך טיולים - גוש עציון ,הרודיון ,חברון  
עברית
English

גוש עציון ,הרודיון ,חברון

גוש עציון, הרודיון, חברון
 
 
 
נסיעה לצומת גוש עציון
 
רקע על גוש עציון
-           ההתיישבות היהודית הראשונה באזור בעת החדשה החלה בהקמת היישוב מגדל עדר ב-1927 ביוזמת החברה "זכרון דוד". עשר המשפחות הראשונות (בעיקר מתימן) הגיעו בחורף וכמעט קפאו למוות בהרי חברון. הם ניצלו על ידי ערבים מן הכפר הסמוך בית אומר ועל ידי תלמידי הישיבה בחברון. עקב מאורעות תרפ"ט ב-1929 נאלצו המתיישבים לעזוב את המקום.
-           ניסיון שני היה בשנת 1932 על ידי חברת "אל ההר" מיסודו של שמואל צבי הולצמן (אשר עיברת את שמו ל"עציון" ועל שמו גוש עציון), אשר רכש אדמות רבות בהר חברון מערביי האזור. אולם גם הוא נכשל בשל מאורעות תרצ"ו והמתיישבים עזבו את המקום בשנת 1937. הניסיון השלישי היה ב1943 כאשר חברי קבוצת אברהם (בני עקיבא) מפולין הקימו את קיבוץ כפר עציון. עד 1947 הוקמו שלושה יישובים נוספים: משואות יצחק (1945), עין צורים (1946) ורבדים (השומר הצעיר, 1947).
-           לפי תוכנית החלוקה של 1947, גוש עציון היה אמור להיות בשטח המדינה הערבית. בזמן מלחמת השחרור הטילו הערבים מצור על יישובי הגוש וניתקו את דרכי האספקה אליהם. ב- 11 בדצמבר 1947 תקפו הערבים שיירה בדרכה לגוש עציון והרגו עשרה לוחמים, ועל שמם נקראה השיירה שיירת העשרה. לאחר ההתקפה, אימהות וילדים פונו מגוש עציון והיישובים הפכו למעין מחנות צבאיים. שיירות נוספות שניסו להגיע לגוש עציון היו שיירת נבי דניאל ומחלקת הל"ה.
-           בחודש מרץ בשנת 1948 התקבלה ההחלטה שלגוש עציון חשיבות רבה כעורף לירושלים, אך ב- 12 במאי הירדנים כבשו חלקים של הגוש. ביום המחרת הם תקפו את המפקדה בכפר עציון. מכיוון שלא היה למגינים סיכוי להצליח הם הציעו להסגיר את עצמם וללכת לשבי בירדן. אחרי שמסרו את הנשק ובעת שהצטלמו לתמונה קבוצתית לפני העזיבה, הירדנים פתחו באש והרגו 81 מתיישבים. ארבעה לוחמים בלבד שרדו את הטבח.
-           שאר שלושת הקיבוצים נכנעו והמגינים נשלחו למשך תשעה חודשים למחנות שבויים בירדן. השטח עבר לשליטה ירדנית. היישובים נחרבו כמעט לחלוטין, ובשטחם הוקמו מחנות של צבא ירדן, ועל חורבות משואות יצחק הוקם מחנה פליטים. חלק מהיישובים הוקמו מחדש במקומות אחרים בארץ, כמו ניר עציון שבחוף הכרמל, משואות יצחק ועין צורים באזור שפיר, וקיבוץ רבדים הוקם באזור יואב.
-           אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967, כשהאזור נכבש על ידי חטיבת ירושלים וחזר לשליטה ישראלית, הקימו בני הדור השני של מתיישבי כפר עציון מחדש את קיבוץ כפר עציון. על חורבות עין צורים ורבדים, קם הקיבוץ ראש צורים. בשנת תש"ס עלו בשלישית אל משואות יצחק ועל יד חורבות משואות יצחק קם היישוב בת עין. בשנת 1969 הוקם היישוב אלון שבות, שבו התגוררו התלמידים והרבנים של ישיבת הר עציון. מאז הוקמו עוד 14 יישובים בגוש עציון והיום גרים בו כ- 60,000 תושבים.
-           סמלו של גוש עציון הוא האלון הבודד, בן 600 שנה שעומד עד היום במרכז הגוש, ואליו היו משקיפים מתחום ישראל לפני 1967 כדי לציין את מקומם של היישובים הנטושים. על שמו של האלון נקרא היישוב אלון שבות.
 
המזנון "פינה חמה" בצומת גוש עציון
-           המזנון הוקם לזכר ד"ר גיליס, המטולוג בכיר שעבד בבית חולים הדסה ונרצח לפני כשנתיים.
-           ליד המזנון עומד בניין בריטי משנות ה-1920, אשר נבנה כדי לפקח על הבריכה ועל אמות המים לירושלים. מכיוון שאזור הרי חברון גבוה יותר מאשר ירושלים, כבר בתקופת בית שני הובילו מים באמות ממעיינות ערוב לבריכות שלמה ומשם לירושלים.
 
נסיעה להרודיון
מגוש עציון דרך כביש מס' 60, "כביש המנהרות" (המנהרה העוקפת את בית לחם, באורך של 900 מ', היא המנהרה הארוכה ביותר במזרח התיכון).
פנייה ימינה בצומת המנהרות, פנייה שמאלה בצומת גילה, פנייה ימינה בצומת הר חומה, פנייה שמאלה לפני הר חומה. כביש חדש מוביל תוך 10 דקות להרודיון. כרגע, המעבר סגור עבור תיירים מחו"ל, שצריכים להשתמש במעבר הסמוך. מירושלים בצומת הר חומה שמאלה לכביש החדש.
האזור סביב ההרודיון מיושב על ידי בדואים, רובם בני שבט תעמרה (אחד מבני שבט זה מצא את המגילות בקומראן).
 
ההרודיון
-           דמי כניסה לחלק העליון, שירותים, מזנון
-           בעיה: מעט צל באתר
-           ההרודיון נמצא בספר המדבר, מזרחית מקו פרשת המים הארצי. כאן יורדים כ- 300 מ"מ גשם – מספיק לגידולי חיטה וזיתים. תוך כדי תצפית מן ההרודיון ניתן להסביר על התופעה של מדבר בצל הגשם.
יוספוס פלאביוס כותב בספרו "מלחמת היהודים" על ההרודיון:
 
"וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על־כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו. ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק ששים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שַד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה וכלל את יפיה בכבוד וברות נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקפת מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאוה לעינים, כי־אם גם מחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתיים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם. וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בנייני מלכים אחרים, בתי מסכנות (מחסנים) לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון־מלכים."
 
יוספוס פלאביוס גם מספר על הרקע להקמת ההרודיון דווקא במקום הזה:
בשנת 40 לפני הספירה הורדוס ומשפחתו ברחו מן הארץ מפני הפרסים. הוא ברח מירושלים למצדה, אך בדרך, במקום בו הקים את ההרודיון, הכרכרה של אמו התהפכה והיא נהרגה/נפצעה קשה? הורדוס, שהבין את חוסר הסיכוים שלו נגד הפרסים, רצה להתאבד. חברו הצליח לשכנע אותו להמשיך בדרך... הוא הגיע בשלום למצדה, נלחם נגד הפרסים ואף ניצח. בשנת 37 לפני הספירה הוא כבש את ארץ ישראל עבור הרומאים מידי הפרסים וניצב כמושל מטעם הרומאים.
הורדוס רצה להנציח את האירועים הטראומטיים, אשר עבר ולכן בנה את ההרודיון עם ארמון מפואר למעלה ובריכה, גנים, בית מרחץ ובנייני מנהל לשרות הכלל למטה. חומה אלכסונית הפרידה בין החלק התחתון הציבורי לבין החלק העליון של ההר עם הארמון האישי של הורדוס. הוא גם תכנן להיקבר במקום, במורד ההר ולשם כך ביצע מספר שינויים.
בשנת 4 לפני הספירה נפטר הורדוס בביתו ביריחו ובתהלוכה מפוארת הובא לקבורה בהרודיון.
לאחר שבנה את מבצר האנטיפטריס, ההורקניה, מגדלי מרים ופצאל וכו', הוא בנה את ההרודיון על שמו.
הארכיאולוגיה:
-           על פי תיאורו של יוספוס פלאביוס, רובינסון זיהה את ההר הבולט כהרודיון. במאה ה-1900, הארכיאולוג דה סוסי (שגילה את "קברי המלכים" בירושלים, שהתגלו כבנויים על ידי הלנה, המלכה מ-Adiabene, שהתגיירה יחד עם משפחתה והגיעה לירושלים) חפר לרגלי ההרודיון ומצא שרידים של בריכה גדולה, אותה זיהה בטעות כקבר הורדוס. גם הנזיר הפרנציסקאני וירג'יליו קורבו חפר במקום וחיפש את קברו של הורדוס. במשך שלושים שנה ארכיאולוגים שונים חיפשו את הקבר לרגלי ההר, עד שבשנת 2006 פרופ' אהוד נצר חפר במורד ההר ומצא מתחם מפואר עם סממנים ברורים של אתר קבורה.
הבריכה:
-           לרגלי ההר בנה הורדוס בריכה אשר הכילה 100,000 קוב מים. באמצע הבריכה עמד פוויליון בן שתי קומות, סביב לבריכה גינות ומעבר מוצל עם עמודים להנאת הציבור. לפוויליון ניתן היה להגיע בשחייה או באמצעות סירות. משם האורחים יכלו לצפות בהרודיון המרשים ולהתפעל מפיתוח האזור על ידי הורדוס.
-           את המים לבריכה ולגינות הורדוס הביא מבריכות שלמה באמצעות אמות מים.
-           הערבים קוראים למקום "פורידיס" = גן עדן. אולי השם משמר את היופי המרשים שהיה למתחם.
"המסלול":
-           המסלול (מישור, עליו מספר עצי זית) הוא מתחם אשר זוהה בהתחלה כהיפודרום. אך, מסתבר שהוא צר מדי כדי לאפשר סיבוב של מרכבות. אהוד נצר סובר שמדובר במסלול שהורדוס תכנן ובנה עבור תהלוכת הלווייתו. לכן, במשך שנים רבות חיפשו את קברו בסוף המסלול, אך שם נמצאו רק שרידי מנזרים ביזנטיים.
קבר הורדוס:
בשלהי 2006 הכריז פרופ' אהוד נצר כי מצא את קבר הורדוס לאחר יותר מ-30 שנות חיפושים באתר. עדיין נמשכות החפירות במקום. האתר המזוהה עם קבר הורדוס התגלה במהלך חפירות במדרון החיצוני של ההר, מתחת לשרידי חומה אלכסונית המקיפה את ההרודיון מסביבו, ומעל הארמון התחתון ששימש כנקודת היציאה למסע ההלוויה של הורדוס, בסמוך לשרידים של גרם מדרגות שעולה אל האתר מהרודיון התחתית. כאשר הורדוס שינה את תכניותיו והחליט להיקבר במורד ההר ולא למטה, הוא הסיר את החומה האלכסונית (חוץ מהקטע שמעל אתר הקבורה) ושפך כמות אדירה של פסולת אבנים על כל ההר כדי לתת לו צורה חלקה ואחידה של חרוט. אתר הקבר בלט על רקע ההר החלק וכך בעצם ההר כולו הפך למאוזוליאום. הפסולת קברה מתחתיה מספר בתים שעמדו במורד ההר.
באתר הקבורה התגלה מסד של מאוזוליאום הבנוי אבני גזית מפוארות (מלקה), אשר הובאו מירושלים (בניגוד לשאר האבנים בהרודיון שהן אבנים מקומיות) ושברי סרקופג מנותצים. עיטורי הסרקופג דומים לעיטורי הסרקופגים שהתגלו ב"קברי המלכים" בירושלים מתקופה זו, אך מפוארים מהם. נמצאו גם עיטורים בצורת אורנות, סימן ברור שמדובר באתר קבורה.
לטענת פרופ' נצר, המורדים היהודים שהסתתרו במבצר במהלך המרד הגדול, כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס, הם אלה שניתצו את הסרקופג, בגלל שנאתם התהומית להורדוס, שמלך בחסות הרומאים. לדעת פרופ' נצר, הסיבה להימצאות הקבר מחוץ לשטח הרודיון היא השמירה הקפדנית של דיני טומאה וטהרה, שאפיינה את תקופת בית שני. טומאת מת היא טומאה בדרגה הגבוהה ביותר ביהדות ולכן הורדוס, שהיה יהודי, ביקש לקבוע את מקום קבורתו מחוץ לאזור המגורים בהר, כדי לאפשר לילדיו להשתמש בארמון העליון. לאחר מותו של הורדוס אולי כוסה המאוזוליאום בעפר.
ארמון הורדוס:
-           הארמון הוא בניין עגול המורכב מחצר פתוחה באמצע וארבעה מגדלים, אחד מהם גבוה במיוחד (לפי אהוד נצר בן 7 קומות). בחצר כנראה היו גם גינות עם שבילים להנאת דיירי המקום ואורחיהם.
-           בנוסף בנה הורדוס בית מרחץ, טרקלין (סלון) ובנייני מגורים.
-           באתר נמצאים גם שרידים של ארבע כנסיות ביזנטיות.
בית המרחץ:
-           הורדוס היה הראשון, אשר הביא את תרבות בתי המרחץ לארץ ישראל (כמו גם תרבות התיאטרון, ההיפודרום וכו'). יוספוס פלאביוס ביקר אותו על כך שהביא תרבות פגאנית לירושלים.
-           הורדוס היה מודע לביקורת ופחד מן החכמים, לכן לפי התלמוד הבבלי הוציא להורג רבים מהם.
-           החדר הפושר (Tepidarium) של בית המרחץ מקורה בכיפת אבנים. זאת הכיפה השלמה העתיקה ביותר בעולם שעד היום נמצאת באתרה. על הרצפה, מתחת לשכבת אדמה כדי להגן עליו, נמצא פסיפס ועל הקירות ניתן לראות שרידים של פרסקאות.
 
בית הכנסת:
-           הבניין שימש במקור כסלון של הורדוס. המורדים, שהגיעו להרודיון בשנת 66 לספירה, הוסיפו ספסלים ועשו ממנו בית ציבורי – כנראה בית כנסת. זהו אחד מבתי הכנסת המעטים שהתקיימו לפני חורבן בית המקדש.
מקווה טהרה:
גם המקווה הותקן על ידי המורדים שהקפידו מאוד על דיני טהרה וטומאה. הוא נמצא באמצע החצר עם הגינה, לכן לא ייתכן כי נבנה על ידי הורדוס.
מפעל המים:
-           מפעל המים התגלה על ידי חוקרים ישראלים לאחר כיבוש האזור ב- 1967.
-           הורדוס התקין את מערכת המים בדומה למערכות שנמצאות במבצרים החשמונאים.
-           קיימות שלוש בריכות, שמתמלאות במי גשם ומי שיטפונות.
-           בתקופת הורדוס לא היתה מנהרה שמחברת בין הבריכות לבין הארמון. מערכת המנהרות נחצבה רק בימי המורדים במרד הגדול ובמרד בר כוכבא.
-           מערכת המנהרות מתקופת מרד בר כוכבא טרם נפתחה לתיירים.
ההרודיון לאורך ההיסטוריה:
-           לאחר מותו של הורדוס, המשיך בנו ארכילאוס לפקוד את המקום לעתים קרובות. עם מותו של ארכילאוס, שלאחריו בוטלה מלכות בית הורדוס ביהודה, שימש ההרודיון כמקום מושבם של הנציבים הרומים ביהודה. הנציבים הרומים ישבו במקום כשישים שנה, עד שהעיר נפלה לידי המורדים היהודים במרד הראשון ברומאים בשנת 66. המורדים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים, בנו בו בית כנסת ומקווה טהרה. כעבור ארבע שנים, עם חורבן בית המקדש, מסרו המתבצרים את המבצר לידי הרומאים ללא קרב.
-           הרומאים, שחשיבות יהודה ירדה בעיניהם לאחר דיכוי רוב המרד, נטשו עד מהרה את המבצר והוא עמד בשיממונו כיובל שנים, עד שנתפס בשנית בידי יהודים קנאים. הקנאים שהתיישבו בהר, חצבו בקרביו מערכת של מערות מסתור (המזכירות את מערות בית גוברין) והכינו אותו כאתר ללוחמת גרילה לעתיד לבוא. עם פרוץ מרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים, אך הוא ננטש לחלוטין עם דיכוי המרד בשנת 135.
-           לאחר שוך הקרבות נותר ההרודיון נטוש במשך כשלוש מאות שנים. במאה ה-5 החלו נזירים ביזנטים ליישב בהדרגה את החלק הצפוני התחתון של ההרודיון, ולבסוף קמה באתר התיישבות נזירים נוצרית שהסבה אחדים מחדרי הארמון לכנסיות. בחפירות השטחיות שנערכו בצפון האתר התגלו ארבע כנסיות שכאלה, אשר רצפותיהן מעוטרות עיטורי פסיפס.
-           טענה נוספת גורסת כי בתקופה הביזנטית היה היישוב מושבת מצורעים שהקימה הקיסרית אודוקיה (אשתו של הקיסר הביזנטי תאודוסיוס). בתקופה הביזנטית נחשבו החולים בצרעת לקדושים הסובלים בעולם הזה למען כלל האוכלוסייה, הצרעת אף נקראה בשל כך בתקופה זו "המחלה הקדושה". החברה התייחסה אל חולי הצרעת ביראה אך בד בבד הרחיקה אותם ככל הניתן ממרכזי היישוב. בחיבור מהמאה ה-14 עולה כי בביקורה בירושלים, בנתה הקיסרית משכן לחולי הצרעת וכינתה אותו "פורידיסיה", מילה שמקורה בפרסית ופירושה - "גן" (מכאן גם מקור המילה העברית "פרדס"), שמשמעותה התגלגלה והפכה ל"גן עדן" (Paradise). שמו הערבי של האתר, ג'בל פורידיס ("הר פורידיס", הר הגן) תומך בטענה שהאתר אכן שימש כמקום מושב למצורעים בתקופה זו.
-           עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 ננטש המקום בפעם האחרונה.
 
חברון:
-           חברון היא העיר הגבוהה ביותר בישראל, מעל 900 מ' מעל פני הים.
-           היא אחת הערים העתיקות בעולם, ונמצאו בה שרידים מתקופת הברונזה המוקדמת.
-           חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן במאה ה-19.
-           בעיר גרים היום כ-167,000 ערבים-פלסטינים, והיא נמצאת ברובה בשלטון אוטונומי של הרשות הפלסטינית (שטח 1H). לצידם גרים כ-800 יהודים (דתיים ברובם) בכמה שכונות סגורות (שטח 2H), בסמוך למערת המכפלה. כמו כן נמצאת בסמוך גם קרית ארבע. השכונות שבהן מתגוררים יהודים נתונות לשליטת צה"ל.
 
מערת המכפלה בחברון (ראה ברושור):
-           כניסה ללא תשלום, שירותים, בדיקות ביטחוניות
-           בספר בראשית, פרק כ"ג אנחנו קוראים שאברהם קנה את השטח של מערת המכפלה תמורת 400 שקל כסף וקבר בה את שרה, אשתו. המערה שימשה כאחוזת קבר. היה נהוג לקבור את המתים ממזרח ליישובים, כדי למנוע נשיאת ריחות לא נעימים מן הקברים אל העיר על-ידי הרוח המערבית. לכן שרה נקברה ממזרח לקרית ארבע, היא חברון.
-           ניתן לזהות את מערת המכפלה כמיקום קברי האבות כמעט בוודאות: חפירות ארכיאולוגיות מתחת למערה העלו חרסים בני 3000 שנה וחשפו קברי פיר, כמו שהיו נהוגים בתקופת הברונזה התיכונה – תקופת האבות. בנוסף, בשנת 1165 הרמב"ם מתאר את הקברים.
-           למרות שיוספוס פלאביוס לא מספר עליו, סביר להניח שהבניין נבנה על ידי הורדוס. החלק העליון של החומות עם הפילסטרים (חצי עמודים דבוקים לקיר) דומה לחלק העליון של קירות הר הבית. זהו הבניין ההרודיאני היחיד שנמצא בשימוש עד עצם היום הזה. לפני שהוקם הבניין המרשים על ידי הורדוס, נמצאה במקום רק מערה פשוטה, בה ביקרו היהודים כמערת האבות. בתוך הבניין נמצאת רצפה מהתקופה ההרודיאנית ובמקור הבניין היה חצר פתוחה. בתוך החצר עמדו שש מצבות כציוני קבר לאבות ולאמהות:
יצחק – רבקה
אברהם – שרה
יעקב – לאה
            המצבות הנוכחיות הוקמו בתקופת הצלבנים.
-           הביזנטים בנו קיר בתוך הבניין החוצה אותו לשני חלקים. בשליש מן המתחם הם השתמשו ככנסייה. בחלק זה נמצאים ציוני הקברים של יעקב ולאה, לכן הם נמצאים עד היום בחדר נפרד. במאות השלישית והרביעית התפתחה המסורת לפיה גם אדם וחווה קבורים במערה.
-           לאחר הכיבוש הערבי, הפכו המוסלמים את הכנסייה למסגד ובשנת 1099, לאחר הכיבוש הצלבני, המתחם שב להיות כנסייה.
-           בשנת 1187, הפך אותו סלאח אדין שנית למסגד והוסיף "מנבר" (דוכן למטיף) מפואר מעץ, שניתן לראות במקום.
-           במאה ה-13, בייברס והממלוכים סגרו את הבניין עבור יהודים ונוצרים ולכולם אסור היה לרדת למטה לקברים, שנחשבים לקדושים למדי. לכן, במשך 700 שנה היהודים נאלצו להתפלל בחוץ ליד הקיר. הם יכלו לעלות רק עד למדרגה השביעית. המקום הפך לאתר זיכרון.
-           לאחר שחברון נכבשה בשנת 1967, החלק התחתון נשאר סגור מפאת הקדושה הרבה והחלק העליון היה פתוח לבני כל הדתות.
-           בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994) אירע במערה טבח מערת המכפלה, שבו רצח ד"ר ברוך גולדשטיין 29 מוסלמים שהתפללו במקום. לאחר הרצח נסגרה המערה לכניסת יהודים לחצי שנה, ומאז חולק המתחם בין המתפללים היהודים לאלו המוסלמים. המסגד שבו נמצא ציון קבר יצחק ("אולם יצחק") משמש לתפילת מוסלמים ואילו החצר וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים. הפרדה זו תקפה לכל ימות השנה פרט ל- 10 ימים בשנה בהם נפתחת כל המערה ליהודים בלבד ו- 10 ימים אחרים בהם המערה פתוחה למתפללים מוסלמים בלבד. הימים בהם כל המערה פתוחה לתפילת יהודים (כולל "אולם יצחק") הם ראש השנה, יום הכיפורים, ימים ספורים בחוה"מ סוכות ופסח, בשבת "חיי שרה", וב"יום כיפור קטן", ובימים אלו יהודים רבים גודשים את המקום. הימים בה המערה פתוחה למוסלמים בלבד כוללים את החגים המוסלמים העיקריים. נוצרים יכולים לבקר בכל חלקי המתחם.
 
אתר החפירות "תל חברון"- תל רומידה בשכונת אדמות ישי:
-           המחקר הארכיאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882.
-           בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום פיליפ המונד. הוא חשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, מבנים מתקופת הברזל (דוד המלך מלך בעיר 7 שנים לפני שהגיע לירושלים) ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה.
-           אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל, הורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מן התקופה הכנענית התיכונה שכלל רשימת קורבנות שהוקרבו על פי הזמנת מלך העיר, דבר המעיד הן על מרכז תרבותי שלטוני והן על מרכז פולחני.
-           בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999, עמנואל אייזנברג חשף חומה מאסיבית מן התקופה הכנענית הקדומה. בחפירות קודמות אותרה חומה מאסיבית מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות. במקום התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 ("תקופת השופטים") ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה ובהם בית ארבעת המרחבים. ממצא זה מתקשר עם החותמות "למלך-חברון" שנמצאו באתרים שונים הקשורים לממלכת יהודה. מתקופת הבית השני נתגלו קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. תקופה זו נחתמת בשתי 'שכבות שריפה' המיוחסות למרד הגדול (ממנו נתגלו פרוטות ברונזה במקום) ומרד בר-כוכבא. מן התקופה הביזנטית נמצאו חלקי מבנים, קרמיקה ומטבעות רבים, כמו כן נחשפה גת משוכללת.
 
בית הסדה:
-           הבית נבנה בשנת 1883, כאשר יהודי חברון יצאו מן החומות כבית הכנסת אורחים ומרפאה.
-           בשנת 1912 הוספה הקומה השנייה ובתקופת שלטון ישראל הקומה השלישית.
-           בקומת הקרקע נמצא המוזיאון לתולדות קהילת חברון וחדר הנצחה לקדושי תרפ"ט.
 
בית הכנסת ע"ש אברהם אבינו ברובע היהודי העתיק:
-           בית הכנסת על שם אברהם אבינו בחברון נבנה במאה ה-16 לספירה על ידי קבוצת יהודים ממגורשי ספרד שהגיעו לעיר בהנהגת הרב מלכיאל אשכנזי. בית הכנסת נמצא במרכזה של שכונת אברהם אבינו בחברון.
-           שמו של בית הכנסת לקוח מאגדה המספרת על יום כיפור אחד בו היו רק תשעה יהודים בחברון והיה חסר העשירי להשלמת המניין. בהיכנס החג הגיע יהודי אלמוני ובזכותו נתקיימה בחברון תפילה במניין. במוצאי החג נעלם האיש והופיע שוב בחלומו של רב הקהילה וסיפר לו כי הוא אברהם. בעקבות אגדה זו נקרא בית הכנסת בחברון בית הכנסת על שם אברהם.
-           במאורעות תרפ"ט הרסו הערבים את בית הכנסת והקימו במתחם שירותים ציבוריים, מזבלה ודיר עיזים. גם את שאר שרידי הרובע הם הרסו בפקודת מלך ירדן. אחרי חידוש היישוב היהודי בחברון, נחשף בית הכנסת על ידי פרופסור בן-ציון טבגר והוא פעל לשיקומו מחדש (הוא פעל גם לשיקומו של בית העלמין היהודי של חברון שאף הוא נהרס וחולל על ידי הערבים אחרי הטבח בתרפ"ט). בית הכנסת שוחזר על פי תמונות ועל פי זיכרונות של בני חברון שניצלו בתרפ"ט, וכיום הוא שוב משמש לתפילה.
 
היישוב היהודי בחברון:
-           בתקופת המקרא הייתה חברון לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל, ואף לבירת ממלכת ישראל בתקופות מסוימות. היישוב היהודי בעיר התקיים ברציפות עד למאה ה-5; הוא יושב מחדש החל מסוף המאה ה-16, כאשר הגיעו מגורשי ספרד. יהודים אשכנזים הגיעו לחברון רק במאה ה- 19.
-           היישוב נחרב שוב בפרעות תרפ"ט ב-1929, שוקם אחר כך בשנת 1931 על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם פונו מהעיר על ידי הבריטים בשנת 1936.
-           ב-1968 שוב התיישבו יהודים בעיר; חלק מן התושבים המקוריים ממשיכים עד היום להחזיק בקושאן (שטר מן התקופה העות'מאנית המעיד על בעלות בקרקע) על אדמות שם.
 
מאורעות תרפ"ט (1929):
-           מאורעות תרפ"ט (1929) היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד הערבים תושבי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל. הערבים הרגישו מאוימים בגלל הגידול באוכלוסייה היהודית ובמספר המתפללים בכותל. העובדה שהיהודים ביקשו להניח ספסלים לנוחיות המתפללים בסמטת הכותל עוררה את כעסם והם מחו על כך בפני שלטונות המנדט הבריטי.
-           ב-ט' באב ה'תרפ"ט - 15 באוגוסט 1929 נערכה בכותל הפגנה של יהודים (בארגון תנועת בית"ר) בעד זכותם לחופש הפולחן בכותל. הערבים צעדו חמושים באלות ובסכינים לעבר השכונות היהודיות בירושלים, אך אהרון פישר (אביו של הרב ישראל יעקב פישר - לימים גאב"ד העדה החרדית) עמד בפתחה של שכונת מאה שערים וירה באקדח במנהיג התהלוכה שפסע בראשה, פעולה זו גרמה למנוסת ההמון הערבי.
-           ערבי חברון שמעו ש"בירושלים נטבחים ערבים על ידי יהודים" ויצאו לדרך כדי לתמוך בחבריהם בירושלים. אך, השלטונות הבריטיים לא אפשרו להם להגיע לירושלים וכך הם פרקו את זעמם על יהודי חברון. היהודים בחברון לא היו מוכנים והופתעו, מכיוון שהמתח לא היה מורגש בחברון עד עכשיו. סימן לכך הוא שהרבי מלובאוויץ' ביקר זמן קצר לפני הטבח במערת המכפלה. בנוסף, יהודי חברון וויתרו על העזרה שארגון ההגנה הציע להם כי לא חשו מאוימים כלל.
-           בחברון נערך טבח שבמהלכו נרצחו 67 יהודים ובתיהם נבזזו. התוצאה הייתה מחיקת הקהילה היהודית העתיקה שישבה בחברון מאות שנים. ראוי לציין כי מספר משפחות ערביות הגנו על היהודים, ועזרו להם לברוח מחברון. גם היישוב מגדל עדר הסמוך לחברון נעזב וננטש לאחר שתושביו הוזהרו על ידי ערבים ידידים. סך הכל 120 יהודים בארץ ישראל מצאו את מותם במאורעות.
-           עם חידוש היישוב היהודי בחברון לאחר מלחמת ששת הימים, הוקם מוזיאון הנצחה לנרצחי הטבח, בבית הדסה שבעיר.
 
 
 
 
 


עמוד ראשי  |  אודות  |   מפת אתר  |  הצהרת פרטיות  |  יצירת קשר
Drop Studio - דרופ סטודיו
© Drop Studio 2009
עיצוב אתרים, בניית אתרים - דרופ סטודיו.

תפריט מנהל



התנתק מהניהול

משרד התיירות רשות הטבע והגנים דידו סנטר טיולים בצפון
מורה דרך מדריך טיולים בגדי הריון שרת וירטואלי מלכה בגדי הריון