מורה דרך | מדריך טיולים - נס ציונה  
עברית
English

נס ציונה

נס ציונה

הקדמה
סיפורו של איש העלייה הראשונה  יהושוע זנגוויל הידוע בשמו ראובן לרר
סיפורה של הקמת המושבה נס ציונה משולב בקורות חיו של ראובן לרר ,מיהו האיש ראובן לרר , תחילת חיו באחוזה ב עיירה קריסטו יבנוקו ליד העיר אודסה , למשפחת סוחרים יהודיים , ציוני ודתי שעסקה באספקת תבואה ומזון לצבא הרוסי והרומני , באותה תקופה היה נהוג לגייס נערים לצבא הרוסי ובגיל 12 נחטף הילד יהושוע לשירות בצבא, גרסאות מספר מספרות את בריחתו ממחנה הגיוס ,שהבולטת בהם היא סיפורה של הדודה שעטתה על גופה שכבות של בגדים,הצטיידה במשקה חריף ,הגיעה לבסיס הגיוס שיכרה את השומרים חדרה לבסיס ,הכניסה את הילד בן ה  12 מתחת לשכבות הבגדים ונעלמה עימו מבעד לשערי המחנה.

כיוון שנותר הפחד לגיוסו מחדש ,החלה המשפחה בתוכניות לחלצו מגיוס כפוי זה, באחד ממסעות הרכישה של אביו לסחורות בגרמניה ניתקל בסוחר עמית בשם לרר ותינה בפניו את חששו מלקיחת בנו שוב לצבא הצאר, לרר שהיה חשוך ילדים הציע את עזרתו באימוץ הילד כילדו ובא גואל לציון , הילד יהושוע עבר לדור בגרמניה ונקרא ראובן לרר.

אצל משפחתו המאמצת היה במשך שש שנים עד שמלאו לו שמונה עשר ,ואז גמלה בו ההחלטה לחזור למשפחתו באודסה, הוא השתלב בעסקי המשפחה , עד אשר הגיע לידיו מכתב מאמו המאמצת שבה הודיעה לו כי אביו המאמץ נפטר ואת רכושו הוא הוריש לו, ראובן חזר לגרמניה , עשה חיל בעסקיו החדשים בגרמניה, אימץ את שם אביו המאמץ וקרא לעצמו ראובן לרר , למרות עסקיו המצליחים  ,לאחר זמן מה חזר לאודסה והמשיך את עסקי המסחר במזון ,משאת נפשו עדיין הייתה ירושלים וארץ ישראל כדתי לאומי בנפשו וכאיש תנועת חובבי ציון.
כאשר חזר לאודסה החליט להינשא ומצא את גיטה בת לסוחרים,אשה דעתנית ונמרצת  ושהייתה מבוגרת ממנו בתשע שנים , השתקעו בקן והחלו במפעל יצור הילדים בנוסף לעסקי המזון, פייגה ילדה 18 ילדים האחרון בן הזקונים שמעון כאשר הייתה בת 62 .

בשנת 1872 בישראל חי בשכונה של יוצאי גרמניה ברמלה גוסטב רייסלר שעלה לארץ מטעמי הגשמה דתית ,אך כפי הנראה לא היה טמפלרי לפי הסברות,  הוא החליט לרכוש ולהקים נחלה ופרדסים באזור שנקרא בידי הערבים ואדי עיה ,עמק המחלות כך נקרא המקום ,בין אדמות ראשון לציון של היום ורחובות , באזור רחוב ויצמן  ודרום העיר נס ציונה ,
בעמק הקטן רכש רייסלר כאלפים דונם בשטח בצורת פרסת סוס ובמרכזו של השטח גבעה שלימים נקראה גבעת האהבה, כל הנחלה  הייתה מוקפת בשטחים של ערבים, שטחים אלו שהקיפו את הנחלה נקנו מידי התורכים בידי אנשים מכובדים ועשירים שנקראו בקים לאות כבוד  בידי התורכים, כאשר המטרה של הבקים לשלוט על דרכי המסחר לכוון חברון של היום בדרך שנקראה דרך חליל בין יפו לחברון  והשנייה שלטה על המעבר משפלת החוף הדרומי לכוון רמלה .

הבעיה העיקרית של השטח הייתה בעיית ניקוז המים , לצורך זה שני נחלים ניסו להעביר את מימי הגשמים מהעמק לים נחל חנין בתחום נחלת ראובן  ונחל שלאל באזור מגרש הכדור רגל של העיר כיום, מים עומדים אלו גרמו ליצירת מחלות ותמותה באזור בעיקר קדחת  ומכן שמו של העמק עמק המחלות.

לאחר רכישת הקרקע החל רייסלר גוסטב הגרמני לחפור באר מים , לטעת פרדס תפוזים ולהתגורר בחאו הישן שהיה במרכז השטח צמוד לנחל חנין, לאחר מאבק עיקש שבו מתו אשתו ושתי בנותיו , החליט גוסטב לנטוש הכול ולבקר את משפחתו שגרה בסביבת אודסה
בעת הביקור שמע רייסלר על תנועת חובבי ציון ואשר מטרתם הייתה לעלות לישראל וליישבה, כיוון שראובן לרר דובר היה גרמנית נפגשו השניים באודסה בשנת 1882  ואז בהברקה רגעית  החליט ראובן להציע לרייסלר את עסקת חיו ,עסקת החלפה רייסלר יקבל את אחוזת ראובן ליד אודסה וראובן יקבל את אחוזת רייסלר ,כפי שהגדיר אותה בקרבה לירושלים .
ראובן שכנע את אשתו גייטה לרעיון , השאיר אותה לנהל את העסקים ,ארז מעט מטלטלים לקח את בנו בכורו משה ויצא עם רייסלר לישראל להגשמת הרעיון ולהעברת רכושו על שמו במשרדי הקושנים בעזה,הם נחתו בנמל יפו ובעת ששאל את התושבים היהודים ביפו איכן הנחלה בעמק עיה או ואדי חנין או אפילו ,הורמו הרבה גבות ותנועת הכתפיים בלוית שליחת הידיים קדימה בתנועה הידועה איני יודע ,הייתה תנועה שגורה לתשובה , לאחר מסע קצר הגיע לנחלה ואז שוד ושבר המראה שנתגלה לעיניו היה, הבאר יבשה,העצים מתו מחוסר מים והבית מוטב לא לתאר, למרות זאת החליט ראובן להמשיך בהגשמת חזונו להקמת נחלה חקלאית בארץ ישראל , כפי שנאמר לו קרוב לירושלים.

רייסלר וראובן נסעו לעזה על מנת להסדיר את הרישום של הנחלה על שמו של ראובן ולחפש חופרי בארות לשיקום הבאר, כאשר הגיש את הבקשה לרישום הנחלה על שמו , התנגדה לבקשה משפחת חמולת סרפנד באזור בטענה שהאדמות שייכות להם , ובצעד של פשרה הוא ויתר על חלק מהאדמות והרישום נגמר.

הוא החל לשקם את הנחלה ארבע שנים לקח לשקמה , הבאר שוקמה וניטעו עצים חדשים בפרדס,ואז השאיר את בנו משה עם שומר הנחלה הערבי ויהודי בשם מיכאל כץ זגאר כמו שאנו אומרים בעל גוף להמשיך לשקם את הנחלה , חזר לאודסה ובשנת 1883 שכר אונייה והעמיס עליה ציוד,חומרים חקלאיים , זרעים בעיקר חיטה,  כלי עבודה והרבה מצרכים ,בהמות עבודה, העמיס עלייה את אשתו פייגה בניו ובנותיו ,אחותו ובעלה וילדתם בתום ההפלגה ליפו ,הוריד את הכבודה והחל בישוב הארץ ובשיקום הנחלה, מעל לחאן הישן נוספו שני חדרים למגורים  , בשנת 1878 הוכרזה המושבה  כאחוזת ראובן לרר .

מעבר למחלות שבהם איבד אל ילדו שמעון שחלה בקדחת בשנת 1885 , בעת שהיה בקניות עם בנו ביפו, ומספרים שאישתו פייגה עטפה את הילד בסדין ויצאה למושבה ראשון לציון על מנת לקברו, ולתנאים הקשים סבלה הנחלה מהצקות של ערביי האזור , ובלא מעט פעמים נשדדה הסחורה אשר הוביל ליפו או סחורה שקנה בעבור הנחלה, תנאים אלו דיללו את כספו במהירות ואף הביאו אותן לפת לחם, והאגדה מספרת כי באחד מסופי לא נותר לו לחם לחלת השבת , חישבו על אדם דתי שמחסור זה מהווה בעייה, אך באישון לילה נשמעה דפיקה על הדלת וכפתח את הדלת מצא שק חיטה במפתן דלתו ,הוא העיר את אשתו טחנות את הקמח ואפו חלת שבת, לימים סיפר צאצאו של מיכאל כץ זאגר סב סבו הניח את השק במפתנו של ראובן בעילום שם.
כאדם דתי ומרצונו להקים לו מניין תפילה עלה בו הרעיון לפצל את חלקתו ליחידות של כשלושים דונם לחלקה  ולהקציב כשלוש מאות ושישים דונם למטרה ולמכור חלקות אלו לעולי העלייה הראשונה על מנת שיגשימו את חזונם , את בקשתו זאת פרסם ביפו ובמושבה ראשון לציון, הייתה הענות בעיקר מאנשי המושבה ראשלצ בעיקר מאנשי אגודת פועלי המושבה . צריך לזכור כי התורכים לא אפשרו, לעובדים שלא היו בעלי קרקעות בראשון לציון ללון בעיר,כך שהם שהם נאלצו ללון ברמלה ולהגיע לעבודה בראשון לציון בכל יום.

למודעת מכירת הקרקעות נענו אנשי העלייה הראשונה , אפילו אהרון אייזנברג מזכיר אגודת פועלי רשלצ ,כן מהבית המשותף בנס ציונה רכש חלקה גדולה חילק אותה לחלקות קטנות ומכר למבקשים, הקו המנחה היה לרכוש חלקה לנטוע בה חלקות כרמים או פרדסים לעבד אותם ואז שתיערך הגרלה והפועלים חברי האגודה של פועלי ראשון לציון יזכו בחלקות המעובדות

אנשים נוספים שנענו לקריאה אשר פרסם ראובן לרר היו : האלמנה גולדה מולוסלבסקי עם בתה החורגת ובעלה , אברהם ילובסקי הנפח שמיד החל לבנות את ביתו מחמר בצומת וגם נפחיה בנה במקום, אלא שלאחר הגשם הראשון ספג את הגשם על ראשו מגג הבית וברח עם משפחתו ללון אצל ראובן,יוסף פלדמן קרובו של ראובן, צבי ושמואל ממשפחת הוכברג הנשים והילדים,דוד לנדאו משפחת פצורניק, ירימיהו בוקסר ומיכאל הלפרין שלמיטב ידיעתי חי במקום רק שנתיים אף שקנה 70 דונם והקים את המעון לחיילים משוחררים או בית הבראה .
בעת ביקורו של הרצל בישראל ובעת שביקר במושבות בישראל של העלייה הראשונה עבר הרצל בדרכו ממושבת ראשון לציון לכוון מושבת רחובות ועצר לביקור במושבת ראובן לימים נס ציונה נאלץ על דברים שכתיו בספרו ,לבקר בכל בית ובית במושבה ולטעום בכל נחלה ממטעמי הנחלה , איזה חיים קשים להרצל ממש סבל.

בשנת 1906 רכשה חברת גאולה כשש מאות דונם בין גבעת האהבה נחלת העובדים של נס ציונה לנחלת ראובן לרר (נחלת יהודה) ובכך נוצר רצף שטחים שאפשרו את הקמת מושבת נס ציונה , ובשנת 1915 אף הוצב פעמון אזעקה על גבעת האהבה ששימש להתרעה כנגד מתקפת השכנים,או אזעקת סכנה או פשוט אזעקה לכינוסי המושבה .
למעשה עד סיום השלטון העותמני סבלה מושבת נס ציונה ומשנכבש השטח בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה , החלה תקופה חדשה של שלווה יחסית עד תחילת המאורעות לפני מלחמת העצמאות.
סיפורו של גן העולים לגרדום בדמשק
ברחוב תל אביב העולה מרחוב ראובן לרר ,שקיבל את שמו תל אביב ארבע שנים לפני שהוקמה העיר תל אביב, ניצב בבית מספר 17 , המשמש כיום כגן ילדים וסיפורו המצמרר מהווה אחת מאבני היסוד של המושבה נס ציונה , כמנהג התורכים לחטוף חיילים לצרכי צבאם פשטו ביום שישי התורכים על המושבה במטרה ללכוד גברים לצבאם, חלק גדול מגברי המושבה נסו על נפשם אך שמונה נעצרו ונלקחו לכלא ברמלה,התאספו התושבים לאסוף כסף על מנת לשלם בקשיש להוציאם לחופשי, כאשר הגיע השליח לרמלה כספו הספיק לפדות רק אדם אחד מהשמונה.

יתרת ש בעת האסירים הועלו על רכבת לדמשק ,בדרך שנים נמלטו מהרכבת ולקח להם ארבעה חודשים לחזור רגלית כי ביום הם היו מסתתרים מהפחד, הם הגיעו בליל הסדר וכאשר פתחו את הדלת לאליהו הנביא נכנסו הנמלטים, חמשת הנותרים המשיכו לכלא בדמשק ונעלמו מדפי ההיסטוריה בתלייה, אחד מהחמישה דוגנוב שמו, היה רווק שבנה את ביתו ברחוב תל אביב 17 בנס ציונה , הוא לא התגורר במושבה אך הגיע לבדוק את קצב התקדמות בניית ביתו ונלכד , לאחר מותו הושלם הבית בידי תושבי המושבה ומאז בחוקת המקום שימושו יהיה רק כמבנה ציבורי .
 
 
שאו ציונה נס ודגל  דגל מחנה יהודה
ותיקי המושבות ראשון לציון ונס ציונה ימשיכו לאחוז עוד דורות רבים את הזכות להנפה הראשונה של הדגל היהודי הראשון, בצבע כחול לבן שבעקבותיו נקבע המודל כדגלה של מדינת ישראל .

הצד של רשל"צ טוען לנו זכות הראשונים ואומנם כן , אך מנגד טוענים האוחזים בקרנות הדגל מהמושבה נס ציונה,  כי דגלם שהונף בידי מיכאל הלפרין  בשנת 1891  הוא דגל אמיתי ששוזר בחוטי זהב עם פס כחול שבו כתוב מושבת נס ציונה ודגלם של תושבי המושבה ראשון לציון, הוא בסך הכול טלית שהומרה לדגל.

סיפור הנפת הדגל במושבה נס ציונה קשור למעשה אמיץ בתקופת השלטון התורכי , כי הסכנה הייתה רבה, תחילת הסיפור בשנת 1891 בעת שתושבי המושבה נאספו לחגוג שלושה אירועים במקשה אחת :

1 . חנוכת הבית המשותף שנבנה בעבור משפחת הוכברג ומשפחת אייזנברג  וכלל ארבע חדרים שנחלקו כך : חדר אחד למשפחת אייזנברג , שני חדרים למשפחת הוכברג, אחד לכל אח  והחדר הרביעי לטובת הציבור ושימש במשך היום ככיתת לימוד ,בית כנסת ובית הועד של המושבה .

2 . שמחת הברית של בנו של אייזנברג  

3 . הנחת אבן הפינה לבניית ביתו של מיכאל הלפרין .

בעת שכולם כונסו לשמחה נשמעו קולות פרסות סוסים , קהל הנוכחים נלחץ מהפחד של פשיטה תורכית על המושבה, אך לפתע פרץ סוסו של מיכאל הלפרין מעל למדורה ובידו המונפת אחז את הדגל הראשון של העלייה הראשונה  שהווה אירוע בעל חשיבות לאומית, מיד עצר ירד מיכאל מעל סוסו הוציא את חרבו וחתך את ידו , טפטף דם על הדגל והכריז את האמרה  אם אשכך ירושלים תשכח ימיני , מיד לאחר מכן נעלם בחשכת הליל לקבור את הדגל באדמה, כמובן שהדגל אבד וכיום קיימים רק חיקויים לדגל המקורי.
 
 
הבית המשותף ואנדרטת הנפת הדגל  
האנדרטה בחלקה הקדמי ברחוב יצחק רבין בנס ציונה המקביל לרחוב ראובן לרר שממנו עולה רחוב תל אביב.

כיום בנקודה קיימת אנדרטת הנפת הדגל מצד ימין לידה , ממוקמים שני מבנים מבנה הבית המשותף המשמש כיום כחלק ממוזיאון בית ראשונים ומימינו ביתו של ראובן לרר שהוקם בשנת 1911 ,שבו חיי בשנותיו האחרונות לאחר שפשט רגל וחיי עד 1914 ביפו אצל הרב קוק , וחזר למושבת נס ציונה ובנו משה בנה לו את ביתו הקטן מימין לבית המשותף בבית זה האריך ימים ,אך לאחר מותו המשיכה לגור בבית אשתו פייגה עד גיל 115 שנה.
 
 
כל סביבת מבנה הבית המשותף וביתו של ראובן לרר החדש ,גולח נבנו על החצר מבני מידות ונגזל מאיתנו הזכות להתרשם מראשית תחילת העלייה הראשונה במיטבה .

כל זאת על מנת לתאר את האיוולת שנעשתה במתחם הבית המשותף ובית ראובן לרנר ברחוב יצחק רבין, מאחורי המבנה בשטח שעדיין לא ננגס נטועים ארבעה עצי פיקוס רמי קומה ,ממש גדולים שבעבר צמחו בו עצי תות ועוד.

ומה הקשר לעץ התות בחצר מאחורי הבית המשותף ,בכיתת הלימוד  בבית המשותף שבו גר המורה צבי הוכברג , אילוצי המקום וחומרים  אילץ אותו להכין מערכי ציוד וחומר לימוד יש מאין, כיוון שרצה ללמד גיאוגרפיה ולא היה לו גלובוס שעליו משורטטות מדינות החליט המורה צבי כי לטובת הנושא,  יסכין הדמיון לכדור הארץ הגלובוס  בצמרת  העץ וענפיו של עץ התות שהיה בחצר הבית המשותף.

כל ענף היווה מדינה,  צורת עלוות העץ דומיינה ככדור וכל ילד בשיעור הגיאוגרפיה , ידע איזה ענף מסמל איזו מדינה  ואף נערכו מלחמות עמים בהשתתפות הילדים בינות לענפי המדינות להדגמת השיעור בהיסטוריה המשולב בגיאוגרפיה  שימושית .
 
 


עמוד ראשי  |  אודות  |   מפת אתר  |  הצהרת פרטיות  |  יצירת קשר
Drop Studio - דרופ סטודיו
© Drop Studio 2009
עיצוב אתרים, בניית אתרים - דרופ סטודיו.

תפריט מנהל



התנתק מהניהול

משרד התיירות רשות הטבע והגנים דידו סנטר טיולים בצפון
מורה דרך מדריך טיולים בגדי הריון שרת וירטואלי מלכה בגדי הריון